הסיפור הראשון על בני האדם בתנ"ך הוא
הסיפור על עץ הדעת, ואני שואל את עצמי, מה לא היה סיפור קצת יותר טוב לפני הסיפור הזה? כאילו הדבר הראשון שאדם וחוה עשו ביחד זה לחטוא דווקא בדבר היחיד שאסור להם?
אני חושב שיש כאן מוסר השכל או יותר נכון הסבר מה לא לעשות עם התורה לפני שנכנסים לתוכה, עכשיו נבין מה הסיפור של עץ הדעת.
וַיִּקַּח יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ הבורא שם את האדם בתוך גן עדן ונתן לו גם תפקיד חשוב לעבוד ולשמור עליו וַיְצַו יְהוָה אֱלֹהִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת הבורא שם לו מכשול אחד לא לאכול מעץ הדעת אבל זה לא סתם פרי טעים אלא זו התבונה להבין ולקבוע מה טוב ומה רע, וזה נותן לנו את הכוח לפרש לעצמנו את המציאות אם היא טובה או רעה.
ואז הבורא יצר את האישה ובא אליה הנחש ושואל אותה, "תגידי מה הבורא אמר לכם? לא לאכול מכל עץ השדה?" והיא עונה לו – "לא, מותר לאכול מכל העצים חוץ מעץ הדעת שאסור לאכול ממנו", וכאן הגיעה הנקודה המעניינת שהיא מוסיפה גם "שאסור לגעת בעץ", להוסיף גדר כדי שלא יעשו את העוון החמור יותר, זה מאוד מוכר היום בעולם הדתי, על רוב המצוות יש עוד גדרות ועוד גדרות כדי שלא יגיעו לעוון החמור בדיוק כמו בסיפור הזה.
והנחש אומר לחוה: "אם תאכלי מהעץ הזה לא רק שלא תמותי אלא את תקבלי את הכוח להיות אלוהים כי העץ הזה הוא מכיל את הכוח לדעת טוב ורע וזה בדיוק מה שאלוהים לא רוצה שתעשי כי את תהיה שווה אליו בכוח שלו והוא מפחד מזה". כמובן שזה שטויות ושקר, אבל על חוה זה עבד כמו שצריך, והמלכה של הגן עדן שיש לה הכל, זה לא הספיק לה והיא רצתה יותר, זה מראה על הטבע האנושי שלנו שאנחנו תמיד רוצים יותר, זה טוב או רע? זו החלטה שלנו!
ואז חוה אכלה מהעץ והביאה גם לאדם והגיע אלוהים והיה הרבה אקשן, וזה הסיפור הראשון שמסופר על האנושות, החטא הראשון, ואם נחזור אחורה מה יכול להיות ההסבר לזה? ולמה זה הסיפור הראשון?
מה מוסר ההשכל כאן?
זה נותן לנו את החכמה להבין דבר מתוך דבר לעצמנו! עכשיו שאנחנו נכנסים לתוך התורה ויש שם את כל האור שכולנו מחפשים, אז דבר ראשון תסתכל מה קרה בגלל שחוה הוסיפה על המצווה היחידה שהיא קיבלה, היא אמרה שאסור לה גם לגעת בעץ ואחרי שהיא נגעה בעץ ולא קרה כלום היא הניחה שלא יקרה לה כלום גם אם היא תאכל מעץ הדעת.
זו הטעות הראשונה שיכולה להיות למי שיוסיף על המצוות שקיימות כבר בתורה.
וזה בדיוק מה שקורה היום בדת, מרוב מצוות מרגיש שאם אתה מסתכל על אישה ברחוב זה אותו דבר כמו לנאוף עם אשת איש, כביכול כן!
וזה לא המקום היחיד שכתוב בתורה לא להוסיף מצוות גם בסוף התורה כתוב לֹא תֹסִפוּ עַל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם וְלֹא תִגְרְעוּ מִמֶּנּוּ לִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם.
כואב לי ש..
הדבר הכי גרוע בעולם הדתי זה שאדם כמוני שאוהב את התורה ואוהב את העם שלו ואת המנהיגים הגדולים שגדלתי על הסיפורים שלהם כמו דוד המלך ו12 השבטים אדם כמוני הוא כופר ומחלל שבת! כי אני מרשה לעצמי לא להחמיר ולהוסיף על המצוות, ואני שומר את השבת בדרך הפשוטה ביותר, אני לא עובד אני עורך שולחן שבת עם קידוש ואני יושב עם כל המשפחה המתוקה שלי ואנחנו רואים סרט ואוכלים ממתקים, והרבה יותר כיף לי מאותן שבתות שהייתי עושה בתור חרדי שאסור ואסור ואסור, אפשר גם ללכת לחברים לאכול סעודת שבת ולא להתנחל להם על הצורה ולישון להם בסלון אלא לחזור לבית אחרי האוכל.
זו בדיוק הטעות שגורמת בסופו של דבר לחטא האמתי בדיוק כמו בסיפור הראשון של האנושות עם חוה, היום הדתיים שומרים כמובן על כל ההוספות האלה היום שמירת שבת זה לא לנסוע ולא לעשן סיגריה, ואף אחד לא שם לב שהטפל הפך לעיקר והעיקר הפך לטפל ואני אסביר..
הרעיון של שמירת שבת הוא: לא לעבוד!!
למה? כי אם תעבוד שבעה ימים בשבוע זה יצא שכל ימי חייך אתה תעבוד ברצף בלי הפסקה, מה שהופך אותך לעבד, אבל אנחנו בני חורין לפי התורה, אנחנו עזבנו את מצריים ואת העבדות כדי להיות חופשיים.
היום בעולם הדתי שומרים כמובן על כל הכללים אבל אף אחד לא טורח לשים לב שהוא עובד את האל הוא קם בבוקר להחתים כניסה, מתפלל במשך רוב היום ועושה את כל מה שצריך לפי ספר הכללים, אז בשבת הוא נח מעבודה אצל הבוס והולך לעבוד אצל האל, והרי לכם שדתי בעצם לא שומר את השבת כי את העיקר הוא לא מקיים.
אם נכנסים לתוך התורה צריך להיות קצת נבונים ('נבון' זה אחד שמבין דבר מתוך דבר) ולראות את הטעות הראשונה שכתובה בתורה ולא לחזור עליה.
באהבה רבה לכולם אני יודע שכולנו בסך הכל בני אדם וכולנו לא עושים דבר כדי לעשות רע לכולנו יש כוונות טובות עמוק בפנים ויש כאלה שזה ממש עמוק בפנים 🙂
